ההבדל בין EEPROM ו- FlashROM ההבדל בין

זיכרון כבר בעיה מאז הימים הראשונים של המחשב. לכל סוגי ההתקנים המסתמכים על מחשוב יש צורה אחת של זיכרון או אחר על מנת לאחסן נתונים במשך זמן רב או עד שההתקן יכבה.

בעבר, מכשירים אלקטרוניים צריך להיות איזושהי שיטת נדיף נדיף להחזיק את כל הנתונים שהוא צריך לעשות את הפונקציות שלו. הפיתוח הוביל ליצירת EPROM ויורשו EEPROM (זיכרון ניתנת למחיקה חשמלית). התכונה השלטת של EEPROM היא שהתכנת יכול לשנות את הנתונים המוטבעים בזיכרון אחד בבת אחת בכל פעם, ומספק לו שליטה רבה יותר על האופן שבו הוא מזין את הנתונים. אבל שיטה זו לוקחת זמן רב במיוחד כאשר מוחקים את הנתונים בו. EEPROM שימש בעיקר האלקטרוניקה מתוכנתים רק כמה פעמים לפני המשלוח, אבל אז יכול להיות מעודכן באמצעות תיקונים. דוגמה לכך היא שבב המחזיק ב- BIOS (מערכת קלט בסיסית) של המחשב שלנו. זה יכול להיות מחדש עם עדכונים של היצרן על מנת להוסיף פונקציות נוספות או לתקן באג שלא התגלה בזמן המשלוח.

-> ->

זיכרון פלאש הוא שלוחה של EEPROM, אשר מקשר את קטעי הזיכרון לבלוקים. למרות שכתיבת נתונים לזיכרון הפלאש עדיין נעשית ברמת הבית, מחיקת התוכן פירושה מחיקת הבלוק כמכלול. תכונה זו נתנה זיכרון פלאש את היתרון של מהירות מעל EEPROM. זיכרון פלאש הפך פופולרי מאוד כי זה לוקח כל כך הרבה פחות כוח בהשוואה לדיסק הקשיח הוא עמיד הרבה יותר; המסוגל לשרוד חום מוגזם, לחץ, ואפילו להיות שקועים במים. זיכרון הפלאש הפך ליורש המיידי של הדיסקים המזדקנים של התקליטונים, לא רק בגלל עמידותו, אלא גם על יכולתו הגדולה וגודלו הקטן יחסית. החיסרון היחיד של זיכרון פלאש הוא כמו EEPROM, זה יכול רק האחרון כמות מסוימת של מחזורי נתונים לפני שנכשל.

EEPROM ו- Flash הם שני סוגי זיכרון, כי הם עדיין בשימוש נרחב מאוד היום. למרות שזה אולי לא נראה סביר, פלאש הוא רק גרסה מיוחדת של EEPROM המאפשר למשתמש למחוק בלוקים גדולים של נתונים כדי לשפר את המהירות הכוללת של המכשיר. למרות ההבדל, ברור כי שתי צורות הזיכרון עדיין יהיה קיים בעתיד הנראה לעין.