ההבדל בין ANSI ו- ASCII ההבדל בין

Anonim

ANSI ו- ASCII הן שתי תוכניות קידוד תווים ישנים או בעצם רק דרכים לייצג דמויות שונות בפורמט דיגיטלי. בגלל בן כמה הם, רבים לבלבל את השניים אחד עם השני. ההבדל העיקרי בין ANSI ו- ASCII הוא מספר התווים שהם יכולים לייצג. ASCII היה הראשון שפותח וכאשר המגבלות שלו הגיעו, ANSI היה אחת הדרכים שנוצרו כדי להרחיב את מספר התווים שניתן לייצג בקידוד.

כאשר נוצר ASCII, הוא השתמש רק 7 סיביות עבור שילוב מרבי כולל של 128 תווים. הוא נוצר עבור השפה האנגלית והוא הוכיח טוב מספיק כדי להחזיק את כל האותיות, מספרים, תווים מיוחדים וסמלים, כמו גם תווים שאינם מודפסים. ב ANSI, 8 סיביות משמשים; הגדלת המספר המרבי של תווים להיות מיוצגים עד 256. זה מורחב עוד יותר בגלל איך ANSI משתמש בדפי קוד עם ערכות אופי שונות. ישנם מספר דפי קוד ANSI המיועדים לשפות אחרות כמו יפנית, סינית ורבים אחרים. עיבוד הבקשה הקובץ רק צריך לדעת איזה דף קוד נמצא בשימוש על מנת לפענח את הקבצים כראוי.

למרות ANSI נראה יותר מעולה בין השניים, יש גם חסרונות להשתמש בו. החשוב ביותר הוא להבטיח את הקבצים מקודד ניתן לשכפל במדויק במחשבים שונים. לאחר קוד ANSI קוד הנכון במחשב היעד הוא קריטי על מנת שזה יקרה. זו לא בעיה גדולה אם הקובץ ייפתח באותה מדינה כי יש סבירות גבוהה כי הם חולקים את אותם דפי קוד. אבל כאשר הקובץ מועבר בחצי הדרך בעולם, כמו מיפן לארה"ב, שם השפות שונות, בעיות יכולות להופיע. ASCII אין בעיה זו כי זה אותו מקום בכל מקום בעולם.

שניהם ASCII ו ANSI הוחלפו Unicode מקיפה יותר. ההבדל העיקרי בין ANSI ו- ASCII בהיבט זה הוא תאימות לאחור. 128 התווים הראשונים של Unicode הם התאמה ישירה ל- ASCII. לכן, אתה יכול לפתוח קובץ מקודד ASCII ב Unicode ללא כל בעיה. זה לא תמיד המקרה עם ANSI בגלל האופן שבו הוא משתמש בדפי קוד שונים.

ל- ANSI יש יותר תווים מ- ASCII

ASCII משתמש ב- 7 סיביות כאשר ANSI משתמש ב- 8

תווים ASCII קבועים לנקודות הקודים ואילו נקודות קוד ANSI עשויות לייצג תווים שונים

ASCII הוא יותר פשוט לשימוש מאשר ANSI

ASCII עובד עם Unicode בזמן תאימות ANSI הוא מאוד מוגבל